עמותת אם הבנים

הן תמיד מחייכות באדיבות. אומרות יפה שלום לשכנה בחדר המדרגות ושולחות את הילדים בדיוק בזמן לבית הספר. עם בגדים מגוהצים, סנדוויצ'ים טעימים בתיק, ילקוטים מסודרים על הכתפיים ונשיקת בוקר טוב אוהבת על הלחי.  רק אחרי שהדלת נטרקת הן מרשות לעצמן להתפרק. הדמעות אינן זקוקות להזמנה. הן זורמות ללא הפרעה. דמעות רותחות של קושי, תסכול, מועקה וכאב. הדמעות הן שותפות נאמנות למסע החיים של אותן אלפי אימהות חד הוריות במגזר החרדי. אימהות כמעט בלתי נראות, המחזיקות בציפורניים את הבית שחטף מהלומה קשה מנשוא. 

הבית שהתפרק לחתיכות וכעת צריך לבנותו מחדש. לחבר את חלקיו. לאחות את קרעיו. אותן אימהות, השקופות כמעט עבור רבים, כבר התרגלו לחיות לבד, לנהל בית לבד, לגדל ילדים לבד, להרגיע מריבות, לשלם חשבונות, להשתתף בשמחות, לערוך סעודות שבת וחג, להתמודד עם סטיגמות, להילחם על החיים עצמם לבד. 

אסור לנו לעצום עיניים מול הלבבות הבוכיות שלה ושל ילדיה. אל לנו לעוזבה בודדה במערכה. אנחנו לא יכולים לוותר על דור העתיד. הערבות מחייבת אותנו לעזור לה ולילדיה. חובה שהיא זכות. חיים של לבד אבל ביחד. הרבה שלוחים למקום. שליחים בעלי לב קשוב ומרגיש, שבחרו להושיט יד לעזרת הגיבורות האלמוניות. לב המבין שמגיע להן  לחיות בכבוד. לקבל סיוע וייעוץ מקצועי בדיונים, בתהליכים, בשלבים המכריעים בתהליך הגירושין, וגם בחיים החדשים שאחרי. ארגון 'אם הבנים' נמצא שם בשבילן יום יום שעה שעה, בימי חול, בשבתות וחגים, בהתמודדות מול אתגרים משפחתיים וחינוכיים. הנשים מלוות ע"י צוות מסור ומכיל הנותן תחושה שהן שוות ראויות ויכולות לצלוח את האתגר. אנחנו איתן לכל אורך הדרך, בכל צומת, ברגעי משבר כמו ברגעי שמחה – אנחנו כאן לצידן.